סִרפָּד או מנוּל (שם מדעי: Urtica), סוג המכיל בין 30 ל-45 צמחים בעלי פרחים ממשפחת הסרפדיים, שתפוצתם קוסמופוליטית, אך כוללת בעיקר אזורים בעלי אקלים ממוזג. מרבית המינים בסוג זה הם צמחים רב-שנתיים ועשבוניים, אולם חלקם חד-שנתיים ומיעוטם דמוי-שיח. מרבית צמחי הסרפד מכוסים בשערות צורבות, היכולות לגרום לגירוי המתבטא באדמומיות ובתחושת גירוד, לאחר חיכוך בהן. שערותיהם של מרבית המינים מכילות רעלנים, ביניהם חומצה פורמית, סרוטונין והיסטמין; עם זאת, מחקרים שבוצעו לאחרונה (Fu et al, 2006) מצאו כי שערותיו של המין Urtica thunbergiana מכילות דווקא חומצה טרטרית וחומצה אוקסלית.
פעולת הצריבה של הסרפד מתאפשרת מכיוון שהשערות הצורבות שעל העלים הן נוקשות ושבירות וחלולות, ובעת הדקירה נשבר קצה השערה, ולעור מוזרק החומר הצורב, במעין פעולת מחט של מזרק.
גובהם של הסרפדים נע בין 10 ל-250 סנטימטרים.
בישראל גדלים ארבעה מינים מהסוג סרפד:
- מין סרפד הכדורים (Urtica pilulifera)
- מין סרפד צורב (Urtica urens)
- מין סרפד קרומי (Urtica membranacea)
- מין סרפד חולה (Urtica kioviensis)
מידע כללי אודות סירפד/סרפד:
ה סירפד/סרפד העוקצני הנפוץ הוא צמח רב שנתי הצומח בעולם כולו. סירפד/סרפד תמיד נחשב בעל ערך כמרפא נגד חוליים רבים ומגוונים, בזכות תכולתו המזינה - הוא עשיר בברזל. העלים הצעירים של ה סירפד/סרפד, השורשים והזרעים משמשים כולם למרפא. הם מכילים כמויות גדולות של מינרלים וויטמינים כולל ברזל, אשלגן, סיליקה וויטמין C. השערות העוקצניות של ה סירפד/סרפד מכילות חומצת נמלים והיסטמין, הצורבים את העור. אין לאכול סירפד/סרפד בוגר ללא בישול משום שהוא עלול לגרום לנזק בכבד. סירפד/סרפד מחזק את הדם, מקריש, משתן מתון, ואנטי אלרגי
אופן השימוש ב סירפד/סרפד:
שתו את המיץ הטרי של ה סירפד/סרפד או חליטה לאנמיה של מחסור בברזל ולחוסר מינרלים עם עייפות וחיוורון. כמו כן החליטה טובה להקל על דימום ויסתי כבד. מיץ או תה סירפד/סרפד הוא משקה מועיל לתקופת ההריון וההנקה. לרוב 3-4 ספלי חליטה הינם מינון מספיק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה