כרוויה תרבותית (שם מדעי: Carum carvi) הנה צמח ממשפחת הסוככיים, אשר צומח באירופה ובאסיה. קיימים זני כרוויה תרבותית חד-שנתיים, דו-שנתיים ואף תלת-שנתיים. הצמח דומה בצורתו לצמח הגזר ועליו גזורים או מנוצים. לצמח פרחים קטנים לבנים או ורודים. הכרוויה צומחת במקומות חמים ומוארים, עם קרקע יבשה.
פירות הצמח (הנחשבים לעתים בטעות לזרעים) משמשים כתבלין, המוכר גם בשמו היידי קימל. הפירות הם דו-זרעונים בצורת סהר וגודלם כ-2 מילימטר. הם דומים במראם לפירות של כמון (גם הוא ממשפחת הסוככיים) המשמשים גם הם כתבלינים, וקל להתבלבל ביניהם, אם כי טעמיהם וריחותיהם שונים מאוד.
שימושים:
הכרוויה משמשת כתבלין נפוץ במטבחים אירופיים (בעיקר מרכז אירופה וצפונה). לחם המכיל כרוויה (לחם קימל) היה נמכר בעבר בישראל באופן נרחב. כרוויה משמשת גם לתיבול תבשילי בשר כגון גולאש, להכנת כרוב כבוש, וכמרכיב במשקאות חריפים כגון אקואביט. הכרוויה נמכרת כפירות שלמים ולא כאבקה, וכך נהוג להשתמש בה.
בדומה לסוככיים אחרים, ניתן גם להשתמש בשורש הכרוויה לבישול, אולם הוא אינו נפוץ בשווקים בצורה זו.
שמן המופק מזרעי הכרוויה משמש גם כתמצית ריח בייצור תמרוקים.
היסטוריה:
מקור המלה כרוויה הוא מערבית: كروياء (כרויא), לכן משערים שהערבים הם אלו שהכניסו את הצמח למדינות אירופה. על פי פליניוס הזקן, מקור השם הוא באזור קאריה שבאסיה הקטנה.
הצמח נזכר כבר במקורותינו כצמח ירק תרבותי, כמקור לתיבלון מיני מאכלים וכצמח מרפא לטיפול במחלות לב.
| * | איסתומכא דליבא מאי אסותא? מייתא כמונה כרווייא | * |
| – עבודה זרה כ"א, עא |
שימוש רפואי:
קלאודיוס גלנוס, רופא יווני קדום, מציין כי מים שבהם מושרים זרעי הכרוויה מסייעים בחיטוי פצעים, מניעת מחלות מדבקות וחיזוק הלב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה