פשתן או פשתה תרבותית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתן ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.
הפשתן הוא צמח חד-שנתי היכול לצמוח לגובה של 120 ס"מ. עליו ירוקים ופרחיו כחולים-בהירים ובעלי חמישה עלעלים. פרי הפשתן הוא כמוסה עגלגלה בקוטר של 5–9 מ"מ ובה נמצאים מספר זרעים חומים בגודל של 4–7 מ"מ.
שימושים:
המונח פשתן מתייחס לא רק לצמח אלא גם לבד המופק מסיביו.
קיימים מספר שימושים לפשתן. סיביו, זרעיו וחלקים אחרים משמשים כאמור לייצור בד, צבע, נייר, תרופות, רשתות דייג וסבון. הוא צומח גם כצמח נוי, שכן חלק מסוגי הפשתן מצמיחים פריחה כחולה אמיתית (מרבית הפרחים הכחולים הם למעשה בגווני סגול).
בד פשתן
בד שנארג מסיבי צמח הפשתן, נחשב לבד איכותי ועמיד מאוד, הודות לסיבים הארוכים. בעבר שימש ליצור כלי-מיטה. לכן, עד היום, בשפות רבות, המינוח מצעים ופשתן זהה (למשל באנגלית: linen). גם בתלמוד הבבלי מסכת מנחות פרק "התכלת" מוזכר המושג "סדין בציצית" כשכוונת המילה סדין - פשתן, צורת האריגה הפשוטה ביותר של שתי וערב מיוחסת לבד זה ועד היום נקראת בשפה מקצועית "אריגת פשתן".
במסורת היהודית מוזכר הפשתן בהקשר לאיסור שעטנז: חל איסור לערב באותו הבד סיבי צמר ופשתן, בגדי הכהנים עשויים פשתה. כמו כן היו משתמשים בפשתן ככל הנראה כפתילה לנרות. מוזכר בפרק שני של מסכת שבת - במה מדליקין- שלנר שבת אסור להשתמש בפתילה של פשתן, היות שהאש לא נתפסת בה בצורה יציבה.
בלוח גזר נמצא הצירוף "עצד פשת"; ככל הנראה הצורה לקריאת הצירוף היא "עציד פשתה". קיימת הסכמה יחסית בנוגע לכך שצירוף המלים אכן מתקשר לצמח הפשתה (בהקשרו; שכן מדובר ברשימה חקלאית).
ביוזמת פרופסור מנחם לוין בשנות ה-50 חודש גידול הפשתן בארץ והוא גדל בשטח של עד כ-20 אלף דונם באזור הדרום. הגידול נמשך עד סוף שנות ה-60.
זרעי פשתן
לפשתן זרעים קטנים וחלקים, הדומים לזרעי שומשום, ומשמשים למאכל ולמרפא. קיימים מחקרים מדעיים המצביעים על זרעי פשתן טחונים כמסייעים בהורדת כולסטרול בדם וממתנים את השפעת תופעות גיל המעבר אצל נשים.
ישנם שני סוגי זרעי פשתן עיקריים: צהובים-זהובים וחומים. רוב סוגי הזרעים עשירים בחומצה אלפא-לינולנית (α-Linolenic acid — ALA) ממשפחת אומגה 3. בנוסף למאכל אדם, הזרעים משמשים כבסיס לשמן לשימוש בתעשיית הצבע (במיוחד לעץ), לבדים, ומזון לבעלי חיים.
זרעי פשתן מהווים תחליף הולם לשמן דגים כמקור לאומגה 3. הם מכילים את חומצת השומן ALA, המומרת בגוף האדם ל-EPA ו-DHA שהן חומצות השומן החשובות לאדם.
שמן פשתן
שמן המשמש בתעשיית הצבעים. צבעי שמן לאמנים מורכבים עד היום משילוב של פיגמנט עם שמן פשתן, וזה משמש לדילול והבהרה של הצבעים. יתרונו הוא זמן ייבוש ארוך, שמאפשר לבצע תיקוני גוון רבים, ושכבה מיובשת עמידה. שמן פשתן טהור נוטה להתייבש עם גוון צהבהב, ולטובת צבעים מסוימים משתמשים בשמן פשתן מולבן.
אופן השימוש: יש לאכול כל יום כפית פשתה טחונה ולאחר מכן לשתות לפחות 2כוסות מים. ניתן לאכול את הפשתה בתוך יוגורט, גבינה, סלט, קורנפלקס... הפשתה הטחונה מחזיקה עד חודש בקירור.
טיפים: מורידה רמת כולסטרול בדם, עשירה באומגה 3. עוזרת בתהליך של דיאטה - מזרזת ומקלה על תהליך העיכול ומעניקה תחושה של שובע. זאת בעקבות הסיבים התזונתיים הרבים שבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה