פלפלת צ'ילי (ידועה גם בשמות צ'ילי, פלפל צ'ילי, פלפל קאיין, פלפל חריף וחלאפיניו) הוא שם כולל למספר מינים של פלפלת, העיקרי ביניהם הוא Capsicum annuum. מין זה של פלפלת היה מקור למספר רב של זנים מתורבתים, כולל הפלפל המתוק המשמש כמרכיב לסלט. הכינוי צ'ילי מתייחס לזנים החריפים, לרוב בעלי צורה חרוטית. מקור השם מהמילה chilli בשפת הנאוואטל, ממנה הגיעו גם שמותיהם של הקקאו, האבוקדו ומאכלים רבים אחרים.
פלפלת הצ'ילי בויתה על ידי האדם בצפון אמריקה החל מ-4,000 לפנה"ס לערך, עם עדויות ארכאולוגיות שמצביעות על כך שגידול פלפלת הצ'ילי היה מהגידולים הראשונים בעלי האבקה עצמית. כריסטופר קולומבוס היה האדם האירופאי הראשון שנתקל בהם בביקורו בקריביים, ונתן להם את הכינוי פלפל, ככל הנראה בגלל קרבת הטעם בינם לבין הפלפל שחור המוכר למטבח האירופי. בשנת 1493, לאחר המסע השני של קולומבוס לאיי הודו המזרחית, הביא עמו דייגו אלוורז צ'אנצה את פלפלת הצ'ילי לספרד, כתרופה חדשה. עם השתלטות הספרדים על מקסיקו ועל נתיבי המסחר באוקיינוס השקט, התפשטה פלפלת הצ'ילי לכיוון הפיליפינים, יפן, הודו וקוריאה. הצ'ילי הגיע להודו גם דרך נתיבי הסחר הפורטוגזים.
מינים
Capsicum annuum: המין הנפוץ ביותר בגידולו, ממנו פותחו הפלפלים קאיין, חלאפיניו, צ'ילטפין ופלפל מתוק.
Capsicum frutescens: מין פלפלת ממנו פותח הטבסקו, נחשב לפלפל החריף התאי.
Capsicum chinense: ממנו פותחו הזנים נגה, הבנרו, דטיל וסקוטש בונט.
Capsicum pubescens: מין הנפוץ בדרום אמריקה, ממנו פותחו פלפלי הרוקוטו.
Capsicum baccatum: מין הנפוץ בדרום אמריקה, ממנו פותחו הפלפל החריף הפרואני.
חריפות:
חריפות הפרי של פלפל הצ'ילי נובעת מריכוז הקפסאיצין בגרעינים ובבשר הפרי. בכל זן פלפל כמות שונה של קפסאיצין וחומרי טעם נלווים אליו, הקרויים קפסאיצינואידים (capsaicinoids). הקפסאיצין הוא החומר הפעיל בתרסיסי גז פלפל, והוא מוצק נטול ריח וצבע במצבו הטהור. עם אכילת פלפלת הצ'ילי, הקפסיאיצין נקשר לקולטני כאב בלשון ובלוע המשויכים בדרך כלל לזיהוי חום. אותה תחושת חום מדידה על בסיס מדד סקוביל ביחידות הקרויות SHU, המייצגות את מידת המים הנדרשת למהילת הקפסאיצין עד כדי העלמת תחושת החריפות. פלפלים מתוקים (גמבות) נמדדים ב-0 יחידות SHU, ופלפלי חלאפיניו ב-3,000 עד 6,000 יחידות.
שימושים במטבח:
פלפלת הצ'ילי היא חלק חשוב במטבח המקסיקני ובמטבח דרום ארצות הברית, ומהווה חלק עיקרי במספר תבשילים ידועים, כגון התבשיל הלאומי של טקסס, צ'ילי קון קרנה. אף על פי שבאפריקה ובאסיה הצ'ילי הוא תוספת מאוחרת (לאחר גילוי העולם החדש), פלפלת הצ'ילי מהווה חלק נכבד במטבחים מזרח אסייתים רבים, ופופולרית גם במטבחי צפון אפריקה. היא חלק עיקרי בממרחים כגון האריסה הטוניסאית, תבשילי קארי הודיים, ובסמבל המלזי והאינדונזי. בצפון הודו נהוג לנגוס בפלפל צ'ילי טרי במהלך הארוחה, וחלק מהמאכלים מוגשים עם פלפלי צ'ילי ירוקים כתוספת, לצד פרוסות עגבניות וליים. באיטליה נהוג לפזר פלפלי צ'ילי חתוכים דק כתוספת לפיצה. עלי צמח פלפלת הצ'ילי הם מרכיב במטבח היפני, הקוריאני ופיליפיני.
מידע כללי אודות פלפל חריף:
פלפל חריף הוא אחד הצמחים הטובים ביותר להמרצה. פלפל חריף מאזן זרימת דם, מאזן ומחזק את הלב, עורקים, עורקיקים ועצבים. פלפל חריף מחזק כללי ובמיוחד הוא מחזק את מערכת הדם ומערכת העיכול. מומלץ להשתמש ב פלפל חריף במצבים של גזים וכאבי מעיים. כמו כן מומלץ להשתמש בפלפל חריף כשיש בעיות זרימה פריפרליות הגורמות לכפות ידיים ורגליים קרות וצרמרמורות. פלפל חריף יעיל במניעת התקררויות. כמריחה חיצונית פלפל חריף יעיל למצבים ראומטיים.
אופן השימוש ב פלפל חריף:
כחליטה יש לערבב כפית פלפל חריף עם מים רותחים. מחליטה זו יש לקחת כפית אחת ולערבב עם כוס מים ולשתות לפי הצורך. למריחה חיצונית ניתן לעשות שמן עם פלפל חריף – למלא רבע בקבוק פלפל חריף והשאר שמן זית ולהניח שבועיים. למריחה על העור יש לקחת טיפה מהבקבוק ולערבב אותה עם שמן בסיס כגון שמן זית, שמן שקדים, שמן שומשום, ולעסות את המקום הכואב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה