גרגרנית יוונית (שם מדעי: Trigonella foenum-graecum) או גרגרנית החילבה ובשמה העממי חילבה, הינה מין צמח חד-שנתי מתת-משפחת הפרפרניים.
פרחי הצמח לבנים, הגבעולים זקופים ומעט שעירים, הזרעים צהובים ותרמיליהם מאורכים. סוג הגרגרנית כולל כ-130 מינים ומוצאו בדרום מזרח אירופה ובמערב אסיה. הגרגרנית היוונית נפוצה בעיקר במערב אסיה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.
כוונת המשנה, ככל הנראה, אינה לצמח התלתן הגדל כעשב בר בארץ, אלא לגרגרנית היוונית ששימשה כצמח מאכל. עדויות על השימוש בצמח זה למטרות רפואיות מופיעות כבר במצרים העתיקה ובתרבויות קדומות נוספות כמו סין, בעיקר למטרות הגברת הפוריות הגברית, הורדת חום וריפוי בעיות בכליות, כמו גם בתקופות מאוחרות ביותר ברפואה היוונית והרומאית.
בתקופת ימי הביניים, היה הצמח נפוץ כגידול חקלאי בארץ ישראל. אסף הרופא, כמו חז"ל, מזהה גם הוא את התלתן עם צמח הגרגרנית היוונית. על פי דבריו, הצמח משמש לריפוי שיעול ותחלואי ריאה שונים, לחימום כללי ואף לריפוי רעלים והכשות.
בזמננו, הצמח משמש ברפואה עממית לשימושים כללים שונים. הבדואים בנגב משתמשים בזרעי הגרגרנית לחיזוק נשים הרות והגברת יצור החלב לאחר הלידה, ריפוי כאבי בטן וטיפול בסכרת. פלחים ערביים, שבפיהם מכונה הצמח "חנדקוקא", עושים בו שימוש כצבע לאיפור, למאכל ולתבלין. ובאזורי עיראק ואיראן משמש הצמח אף לטיפול בבעיות לב ומעיים.
לזרעי הגרגרנית היוונית שימוש קולינרי בעיקר במטבח התימני להכנת חילבה או כתבלין, והעלים משמשים כצמח מרפא.
קולינרי
במטבח התימני משמש צמח החילבה להכנת רוטב המשמש כמעין מטבל. את הרוטב מכינים על ידי השריית גרעיני החילבה למשך לילה במים (נהוג להחליף את המים 2-3 פעמים). אחר-כך מסננים את הגרעינים ומכניסים לממחה ביחד עם כמון, שום ולימון יש המוסיפים גם פפריקה חריפה או סחוג ומקציפים עם קצת מים עד קבלת קציפה יציבה. את רוטב החילבה נהוג לאכול עם פיתה תימנית או עם לחוח ביחד עם מרק תימני, ישנם הנוהגים לאכול אותו כתוספת לג'חנון ולכובאנה.
ניתן להכין מזרעי הצמח הטחונים תבלין המשמש בעיקר במטבח המזרחי, ומהווה חלק מתערובת הצמחים שמהם מכינים את תבלין הקארי ההודי. יחד עם מנגו משמש צמח החילבה להכנת רוטב העמבה ומעניק לו את ריחו וטעמו האופיינים.
במטבח הפרסי משמשים עלי הצמח כירק מאכל. שם מוכר הצמח בשם "שנבלילה" (شنبلیله) או לפעמים "שמבלילה".
שימושים רפואיים
זרעי הגרגרנית היוונית מכילים אלקלואידים שונים ובעיקר טריגונלין (Trigonelline). לטריגונלין טעם וריח ייחודיים, שהם המקור לריחו ולטעמו הייחודי של הצמח. כמו כן, מכיל הזרע ספונינים וסטרואידים בהם משתמשים לייצור תרופות, כמו גם פלבנואידים, שמנים ריחניים, חומצות אמינו חופשיות, ויטמינים (בעיקר A,B,C) ומינרלים כגון סידן וברזל.
- לעידוד הפרשת החלב
- להורדת כולסטרול וטריגליצרידים
- לסיוע בהפחתת רמות הסוכר בדם ולשיפור הומיאוסטזיס של גלוקוז בדם
- מחקרים חדשים מצביעים על הגנה אפשרית במקרים של סרטן השד ומעי הגס
אופן השימוש: השימוש העיקרי הוא בתבלין הטחון כמרכיב העיקרי בתערובת הקארי ההודית, וכתוספת למרק.יש להשרות את החילבה הטחונה מספר שעות במים ובתוספת תבלינים פיקנטיים מקציפים את החילבה. את הקציפה ניתן להוסיף למרקים.
טיפים: החילבה מאוד בריאה, מורידה לחץ דם, סוכר וכולסטרול. יעיל במקרים של סכרת, עצירות, טרשת עורקים ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה