חינה

חִינָה (או חֶנָה) היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובאסיה (בין היתר בקרב חלק מיהודי עדות המזרח) לפני החתונה. בטקס זה צובעים החתן והכלה את ידיהם בצבע צמחי המופק מעלי צמח החינה (Lawsonia inermis) ‏‏[1]למזל טוב. טקס זה ידוע אצל ביתא ישראל בשם "קשר טבעת" ("קֶלבֶת מָאסֶר") הנערך ערב לפני החתונה.

זהו שיח נשיר שגבהו 1-6 מטרים הנפוץ באזורים טרופים וסוב-טרופים צחיחים למחצה באפריקה, אסיה וצפון אוסטרליה.

חומר הצבע lawsone או hennotannic acid הוא מולקולה הנקשרת בתמיסה חומצית בקשר קוולנטי (קישור קבוע) לחלבון קרטין ולכן החינה צובעת ביעילות שיער, עור, ציפורניים ומשי הבנויים מקרטין והצבע יציב עד אשר תתחדש שכבת האפידרמיס או יצמח שיער חדש. lawsone בולע ביעילות קרינת UV הריכוז הגבוה של החומר הפעיל הוא בעלים ובפרט בעוקץ העלה.

החינה נראית כאבקה חומה ירקרקה אותה מערבבים עם מים ליצירת משחה המזכירה בוץ. החינה עצמה משמשת גם כתכשיר לצביעת שיער בגוון אדמדם ולצביעת ציפורניים בעדות המזרח. יש כאלו הנוהגים אף לעשות קעקוע מדומה הנצבע על העור.

משמעות הטקס

בקהילות יהודיות ומוסלמיות רבות בימים שלפני החתונה נהוג לערוך את טקס החִינה המהווה מעין מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. בטקס מורחים בחומר אדום-כתום המופק מצמח ששמו העממי הוא "חִינָה" בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע. יש הסוברים, שמקור המילה חינה הוא צירוף המילים למצוא חן, כך, שבערב החינה צריכה הכלה למצוא חן בעיני חתנה המיועד.

במסורת היהודית ניתן פירוש נוסף לשמה של החִנה, כרמז לשלוש המצוות בהן מצווה האשה:

• חלה - מצוות הפרשת חלה מן העיסה
• נִדה - מצוות הקשורות בטהרת המשפחה
• הדלקת הנר - מצוות

צורת עריכת הטקס

את טקס החינה היהודי המסורתי נהגו לערוך לנשים ולגברים בנפרד. בחלק מעדות המזרח נוהגת משפחת החתן להביא לבית הכלה כמה ימים לפני החתונה עלים מיוחדים שאחרי שטוחנים אותם אפשר לצבוע בהם את הידיים והרגלים של הכלה. בטקס החתן והכלה נהגו ללבוש בגדים מפוארים, משובצים בזהב, שעברו בירושה במשפחותיהם. בטקס שנערך לכבוד החתן השתתפו קרוביו וחבריו, ובטקס שנערך לכבוד הכלה השתתפו קרובותיה וחברותיה. במהלך הטקס נמרחה החינה על כפות ידי המשתתפים ולעתים גם על כפות רגליהם. כיום טקס החינה נערך לעתים קרובות לחתן ולכלה יחד. ישנן אינספור וריאציות של טקסי חינה. הטקס משתנה מעדה לעדה בהתאם למיקומה הגאוגרפי, ולכל עדה טקס חינה הייחודי רק לה. כיום, טקס החינה מקובל מאוד גם בקרב עדות המזרח עדות צפון אפריקה ומזרח אסיה. בחלק מן העדות מקובל אף שהכלה מושחת את שיערה בתערובת החינה במגעו עם השיער, הופך גם הוא לגוון נחושתי. החינה תורמת לחיזוק שורשי השיער ומונעת את נשירתו.

טקס החינה המוסלמי המסורתי נערך אף הוא לנשים ולגברים לחוד. אולם כיום הטקס נערך לעתים בחברה מעורבת, אם מוזמנים אליו בני משפחה בלבד. הנשים שמכינות את החינה ועורכות את הטקס לכלה ולחתן חייבות להיות נשים פוריות – מתוך תקווה שפוריותן תוקרן אל הזוג הצעיר. מריחת החינה על ידיה של הכלה מסמלת פוריות - תקווה להיריון וללידה. מריחת החינה על ידיהן של חברותיה של הכלה מסמלת את תקוותן להינשא בקרוב. ומריחה על ידיהן של נשים נשואות מסמלת הזדהות עם הכלה ותמיכה בה. טקסי החינה למיניהם החלו עוד מימי קדם. ראשיתם, בשבטים האפריקאים הקדומים.

החינה המרוקאית

על פי המנהג המרוקאי, נהוג לחגוג את טקס החינה יום לפני החתונה, בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה למקווה בריקוד ובשירים מסורתיים (פיוטים) בעברית וערבית. במקווה מגישים עוגיות ושתייה לנשים. בשובה של הכלה מהטבילה במקווה, לרוב, לבית הוריה, כאשר הוריה אחראים לטקס. הערב כולו מלווה במוזיקה מרוקאית מקורית ובתלבושות אותנטיות גם לגברים וגם לנשים. בטקס עצמו הנשים לובשות תלבושות ושמלות (כפתן) מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם, על ראשיהן כתרים או סרטי שיער תואמים. הגברים, אף הם לובשים כפתן וחובשים לראשיהם כובע בצבע ארגמן הנקרא תרבוש. הערב כולו מוקדש לחתן ולכלה. הזוג יושב יחד, לבוש כמיטב המסורת המרוקאית ואורחיהם משמחים אותם, מברכים ורוקדים ושירים לפניהם.

לקראת אמצע הערב בא הטקס. מכינים את תערובת החינה, שמקורה בעלי הכופר המסמל שמירה מעין הרע, סגולה לפריון, אושר ושלמות בחיי הנישואין, בריאות וחיים ארוכים. אם הכלה וחברותיה נוהגות למשוח את ידיהם של החתן והכלה בתערובת החינה בעת מריחת החינה, החומר מכווץ את העור ומתקבל עליו גוון נחושתי-זהוב. השמחה בשיאה וכולם אוכלים, שותים ושמחים.

הורי הכלה עונדים לחתן תכשיט שקנו מראש במיוחד עבורו (שעון, צמיד או שרשרת) והורי החתן עונדים לכלה תכשיט זהב שקנו מראש עבורה. נהוג להזמין את כל האורחים לארוחת ערב בסגנון מרוקאי, הכולל את מיטב הבישולים: דגים וקוסקוס- תבשיל המסמל ברכה ומזל, בסוף הערב, כולם מוזמנים להתכנס לשתיית תה עם נענע בקנקנים מרוקאים (בראד) ולאכול ממיני העוגיות והמתוקים, כמיטב המסורת המרוקאית.

סוגי חינה שונים:

חינה ירוקה טחונה

חינה שחורה

חינה אדומה